Show More

סיכום שומרים על הגחלת פרויקט 2016:

יצור קדירה חסינה לאש מחימר מקומי

מאת: מיכה חנונה, בני האדמה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קדרות החרס שימשו את האדם לבישול  אלפי שנים, לפני המצאת סירי המתכת, והשימוש בהן לא חדל עד לימינו. נוסף לבישול, הכלים שימשו לנשיאת מים ויין, לאחסון מזון, ככלי קיבול, לתאורה  ועוד.. השימוש בכלי חרס היה נפוץ בכל רחבי הארץ והעולם ועדויות חיות לכך נמצאות בכל תל חורבות ואתר עתיקות.

יתרונותיהם העיקריים של כלי החרס הם: חומר הגלם הזמין מאוד, לעיתים אף בכמות בלתי מוגבלת, הכלי מחזיק מים ועמיד בחום. כך שהדרך הנוחה ביותר בעולם הקדום לבישול והרתחת נוזלים היא על ידי כלי החרס.

גם לאחר הופעת המתכת המשיכו כלי החרס לשמש לבישול ונשיאת נוזלים בגלל זמינות החומר והיותו זול ליצור. כיום השימוש בכלים אלו בארץ נפוץ בעיקר בכלים תעשייתיים ולא  לבישול על אש גלויה, כיוון שהמתכת הזולה וכלי הפלסטיק למיניהם תפסו את המקום של כלי החרס.

את חומר הגלם היה צריך בעבר לאסוף במקומות מסוימים המכילים ריכוז חרסית מדויק, ולכל תערובת חומר הוספו חסמים- חומרים המחזקים את החומר מפני היסדקות. דוגמה נפוצה לחסם שימושי היא חרס ישן שנטחן.

במקומות שונים בארץ  עדיין מכינים כלים מחרס בשיטות חצי קדומות אך לרוב משתמשים באבניים חשמליות ובחומר קנוי, או בחומר המוכן בעזרת מכונות חשמל. יונית קריסטל סיפרה לי על משפחה  ערבית באזור ג'נין שכנראה עדיין מכינים כלי חומר לבישול בשיטות קדומות בלבד, אבל הם טיפה בים שגם היא הולכת להתייבש אם לא נחלץ לעזרה.

אז בזכות עזרתכם נחלצתי לחיפוש אחר החומר המתאים, ואחר תובנות בדרכי היצור של קדרות החרס.

שלב א'- מפגש עם לקיה ירדני- קדרית אתיופית

לפני מספר שנים כהפתעה ליום הולדתי, (בהמלצת יונית) לקחה אותי אשתי למפגש עם קדריות אתיופיות שזו הייתה מלאכתן באתיופיה, והן ממשיכות להכין כלים עד היום. שם פגשתי את לקיה וקדריות מבוגרות נוספות וביחד ישבנו להכין את ה'דיסט', סיר הבישול המסורתי. את החומר להכנת הכלי לאכזבתי גילית שהן קונות בחנות קרמיקה. אך טכניקת העבודה הייתה מדהימה תוך שימוש בכלים פשוטים ביותר- אצבעות, עצמות וחלוקי נחל...

שלב  ב'-בירור עם לקיה לגבי איסוף החומר באתיופיה.

לקיה מספרת שבאתיופיה היו מקומות ידועים לאיסוף חומר שכנראה נתגלו ע"י ניסוי וטעיה של דורות קודמים, אך היא וחברותיה לא יודעות בדיוק על פי מה נבחרו אותם מקומות... מסורת...

מה שכן המקומות לאיסוף חומר חסין להבה וחומר לכלים לאחסון היו שונים. בנוסף, לכל חומר הוספו כמויות אחרות של חסמים. לחומר ששימש לכלים פשוטים שלא עלו על המדורה הוספו מעט חסמים, ולחומר שיועד לבישול על המדורה הוספו אחוזים גבוהים של חסמים, לעיתים עד 50% .

את החומר כרו מאדמת חרסית הנמצאת מתחת לפני השטח כך שהחרסית נקיה ולא מעורב בה חומר אורגני ואבנים. את החומר ניפו בעזרת נפה ולאחר הוספת החסמים במידה הנכונה, לשו במים עד לקבלת עיסה במרקם הנכון.

במהלך העבודה בארץ הקדריות השתמשו בניילון כדי שהכלי לא ידבק למשטח העבודה. לשאלתי מה עשו באתיופיה נאמר לי שהן השתמשו באפר מדורה שפוזר על המשטח.

לצערי שוב התאכזבתי לגלות שאת הכלים הנשים האתיופיות כאן בארץ, שורפות בתנור חשמלי עם מד טמפרטורה ווסת חום. באתיופיה כמובן, לקיה מספרת, שהן היו שורפות את הכלים במדורה  בתוך בור באדמה באמצעות עצים, גללים של בקר וקש.

 

שלב ג'- ניסוי וטעיה.

כבר כמה שנים לפני שפגשתי את לקיה עסקתי בתחום הקדרות הפרימיטיבית והכנתי כלים מחומר מקומי שאספתי בשטח, אך כאשר ניסיתי להרתיח מים על אש גלויה הכלים נסדקו ונהרסו כליל. בעקבות הפגישה עם לקיה, יצאתי לדרך עם כמה רעיונות להוסיף לניסויים שלי.

התחלתי לבדוק מספר סוגי חרסיות שעבדתי איתם לפני כן להכנת כלים שאינם חסיני להבה – חרסיות מיערות עמק האלה –שם אני מעביר את רוב הסדנאות של 'בני אדמה' וכן את קורס הקדרות הפרימיטיבי ולכן אני מכיר את החרסיות במקום, חרסיות מאזור חבל יתיר שם אני חי  וחרסיות מאזור בית גוברין, הערבה וים המלח.

 

המכשולים

מלאכת הכנת כלי החרס אינה פשוטה בכלל והיא כוללת מספר שלבים:

שלב 1-  מציאת החומר בשטח

שלב 2- הכנת החומר – בידוד החרסית מחומרים אורגנים, מינרלים ואבנים שאינם חרסית.

שלב 3-  כתישת והוספת החסמים במינון הנכון.

שלב 4-  הכנת הכלי- כאשר בחומר מקומי העניין לא פשוט. החומר לא תמיד אלסטי כשהוא במרקם קשיח ולפעמים צריך לעבוד איתו במרקם רך מאוד. צורת הכלי ואיכות העבודה משפיעה על הישרדות הכלי.

שלב 5-  יבוש הכלי-דבר שיכול להישמע פשוט אך יבוש מהיר מידי וכן שינויים בטמפרטורה, לחות ורוח יכולים לסדוק את הכלי ברגע.

שלב 6 -  שריפת הכלי- שינויים בטמפרטורה בזמן השריפה או בזמן הקירור קריטיים להישרדות הכלי. כמו כן הכלים חייבים להגיע לטמפרטורה מספיק גבוהה כדי שאכן יעברו התמרה מחרסית לחרס שרוף העמיד במים.

שלב 7- המכשול האחרון בחיי הכלי אם הוא שרד עד כה, הוא מבחן העמידות בפני להבה. כלי החרס עשויים  מחומר שביר, פריך ולא גמיש, ולמרות זאת בזמן החום הכלי מתרחב ומתכווץ. כאשר בכלי יש מים, הם מגבילים את החום באזור בו הם נוגעים, אך חלקים אחרים בכלי שלא נוגעים במים מגיעים לחום גבוה מהר יותר, הכלי לא מתרחב ומתכווץ באותה המידה בכל המקומות ולכן הוא מתפוצץ. (גם ההבדל בין החלק הפנימי הנוגע במים לחלק החיצוני שאינו נוגע משמעותי מאוד.)

שלבים אלו הם המכשולים העיקריים  בדרך להכנת כלי חסין להבה מחומר מקומי וכמו שתיארתי בקצרה, ישנם הרבה משתנים שמשחקים תפקיד.

לעיתים לאחר הכנת הכלי מתגלים סדקים ולא ברור האם הסדקים הם בגלל איכות העבודה של היוצר, בגלל איכות החומר או בגלל דרך הייבוש. אותו הדבר לאחר השריפה חלק מהכלים מתפוצצים וגם שם השאלה היא האם הסדקים הם בגלל איכות העבודה, הדיוק בשריפה, כמות החסמים או איכות החומר.

 

הפעם לאחר השיחה עם לקיה החלטתי להוסיף יותר חסמים לכל חרסית ולבדוק באיזו כמות חסמים הכלים יהיו עמידים.

יצאתי לאיסוף חרסיות מהמקומות שהוזכרו והתחלתי בהכנת כלים מסוגים שונים, בגדלים שונים, מחומר שונה, וברמת חסמים שונה. רבים הם הכלים שנפלו חלל בדרך הארוכה עד לשריפה, אך לאחר שריפה במדורה פתוחה עם בור נמוך (30 ס"מ) נותרו מס' מכובד של כלים שהיו פנויים לעלות על האש.

לקחתי חלק מן הכלים, מילאתי במים וישבתי לצפות בהנאה מהולה בחשש במים המיועדים לרתוח. ואכן כעבור זמן מה החלו בועות קטנטנות  במים  וכבר התחלתי לשמוח, אך לא עבר רגע וכבר נשמע ה'טיק' ולאחריו ה'פסססס', הכלי נסדק והמים נשפכו. וכך כלי אחר כלי נהרסו כלי  באותה אש ששרפה אותם בתחילה לכלים, ובאותם מים שיצרו אותם לחומר וכמובן על ידי אותה יד שיצרה אותם ועכשיו שלחה אותם לאבדון.

ושוב עלתה השאלה, מה הבעיה? האם זה העבודה? החומרים? או רמת השריפה.

לאחר בדיקות עם מורים לקרמיקה, ארכיאולוגים, לקיה, וסבתות מרוקאיות עלו עוד כמה עניינים שלא ידעתי עליהם קודם.

השימוש הראשון בכלי

לפני השימוש הראשון בכלי, לקיה אומרת, יש לחמם את הכלי לחום גבוה ולמרוח עליו שמן מן החי או מן הצומח. לחלופין אפשר גם לשפוך לתוכו חלב מורתח או קפה מורתח. משתתפת באבני דרך ששמעה על הפרוייקט אמרה בשם סבתא שלה שהגיעה ממרוקו - שצריך לטבול את הכלי מבחוץ ומבפנים במשך 24 שעות במים  (ולא לעשות שום שימוש לאדם במים אלו) -רק אחרי 24 שעות היה מותר להשתמש בקדרה על אש גלויה.  בבוסניה, אומר אורן ארבל, היו טובלים את הכלי בעודו רותח במים עם קמח ובטנזניה במים עם צמחים מסויימים וסבון.

 

צורת הכלי

שמתי לב שהכלים המסורתיים האתיופיים בעלי תחתית עגולה ולא שטוחה,  וכך הכנתי חלק מהכלים.  לאחר מכן התגלה שכלים שיש להם תחתית שטוחה פחות שורדים את הניסויים לעומת כלים עם תחתית עגולה. ההסבר הגיע אחר כך מאורן ארבל מורה לקרמיקה במכללת תל חי, שהסביר שכשיש פינות החום לא מתחלק שווה לכל המקומות וישנם אזורים שמתחממים מהר יותר . 

 

אחידות עובי הכלי

 אחידות עובי הכלי היא דבר בסיסי בכל עבודת קדרות, אך בכלים שעולים על אש גלויה זה עוד יותר קריטי.

 

בכוחות מחודשים עם התגליות הקטנות החדשות יצאתי למסע ניסויים נוסף. בסופו של דבר לאחר שריפה נוספת עם כלים מגוונים, התחיל שוב הניסוי בשימוש הכלים על אש גלויה. כמובן  כל כלי שהעליתי על המדורה טופל לפני כן בשמן, כעצתה של לקיה.

בסופו של דבר הכלים מולאו במים ואחד אחרי השני עלו על הלהבות. התחלתי עם הכלים הקטנים ביותר, כדי שהלב שלי יהיה חזק יותר. (גם פחות כואב עליהם וגם הם יותר עמידים.) לאחר זמן מה, הבועות החלו לבעבע ואדים עלו מהכלים. חיכיתי ל'טיק'  ו'לפססססס' אך זה לא הגיע.  לאחר מכן עלו על האש הכלים הגדולים יותר, כלים מחרסית שנאספה ליד הבית בחבל יתיר. יחסית למה שניסיתי עד כה הם היו גדולים והתחלתי לפחד. ושוב הבועות החלו והאדים עלו וה'טיק' ו'הפססס' לא מגיע. ואז המים ממש רתחו ובעבעו בעוצמה, ממש התרגשתי ושמחתי, והרגשתי שלא רק בשבילי שמחתי אלא בשביל כל מי שהתעניין בתחום ותמך בפרוייקט. לאחר מכן עלו עוד כלים מחרסית משפילת יהודה וגם בהם החלו האדים והבועות . הכל נראה טוב ויפה אך כשהורדתי אותם מהאש ברגע שהם נגעו בקרקע הם נסדקו ונהרסו כליל. מה שאומר שזה לא רק הטכניקה ולא רק החסמים אלא גם סוג החומר.

וכך לאחר שהתגלה החומר חסין הלהבה הסתיים הפרוייקט של שומרים על הגחלת אך התחיל מסע חדש מלא שאלות ורצון  להרחיב את התובנות לחומרים נוספים ולהבנה מעמיקה יותר בעקרונות.

האם אפשר להפוך את החומרים שלא הצלחתי איתם לחומרים חסיני להבה באיזו שהיא דרך?  האם אפשר להכין כלים שאינם עגולים? האם יש סיכוי שיהיה אפשר במצב הישרדות להכין כלי כזה לבישול וטיהור מים בטווח של 3-4 ימים או שחייב להקפיד על יבוש ארוך ?  איזה עוד חומרים יהיו חסיני להבה? ועוד ועוד שאלות. שאלות שילוו אותי בזמן הקרוב במסע המופלא הביתה –אל הטבע ואל גילוי הסיפור של המין האנושי.

קיראו על הפרויקט הבא של שומרים על הגחלת.

 

תרומות יתקבלו בברכה

שני סרטונים נוספים של מיכה על קדרות פרימיטיבית:
Show More
TO     TOP