Show More

פרויקט "שומרים על הגחלת 2017"

 

מגישה יונית קריסטל 

חוקרת ומשמרת מלאכות מסורתיות של עדות שונות בישראל. מלווה - עדו כהן, בן זוגי, המתעניין בתרבות האתיופית ומתלווה אלי.

 

תמצית הפרוייקט  

מציאת חלופות מצמחי הארץ ל"גרמטה"  ול"אכרמה" – הצמחים ששימשו את הנשים האתיופיות לקליעה באתיופיה, גידולם, והפצתם בקרב הקולעות האתיופיות. בעקבות זה - מחקר ולימוד אודות שיטות הקליעה המיוחדות המשלבות פסי רוחב בתוך קליעת הליפוף, ואולי -(לפי התקציב והצמחים שיתאימו) - לימוד קליעת "מעיל גשם".

רקע

מלאכת הקליעה  היתה אחת החשובות במלאכות של הנשים היהודיות באתיופיה. המוצרים הקלועים היו חלק בלתי נפרד מאורח החיים היומיומי ומן התרבות. ה"סיפט" – מלאכת הקליעה – שימשה את הנשים ביחד עם מלאכת הקדרות להכנת כל צורכי המטבח. בעבודתה בבית הייתה האישה מוקפת בסלים שהיא עצמה קלעה, והבנות היו קולעות מגיל צעיר. קליעת הנשים היתה בשיטת הליפוף, מחומרים צמחיים שנאספו באביב, נצבעו ונשמרו כל השנה. בנוסף לליפוף ולשם קישוט השתמשו גם  באריגת פסי רוחב צבעוניים שהשתלבו בתוך החומר המלופף ליצירת דוגמאות מרהיבות. סלים אחרים עוטרו בדוגמאות צבעוניות בשיטת הליפוף עצמה. היו סלים שצופו בעור, ורצועות עור שימשו לסגירתם  או לתלייתם. מרבית הסלים בבית נתלו על הקיר, לשמירה עד לשעת השימוש בהם. יופיים ואיכותם העידו על בעלת הבית, ובמידה מסוימת אף קבעו את מעמדה. לסלים השונים היו שמות לפי שימושיהם ואף לפי איכות קליעתם.

 

חומרי הגלם באתיופיה

חומרי הגלם לקליעת הליפוף מתחלקים לצמחים למילוי ולצמחים לליפוף. החומר המשמש למילוי נקרא בשם כללי סבז, ויכול היה להיות עשוי מיותר מצמח אחד. גם החומרים לליפוף עצמו התחלקו לשניים. החומר הבסיסי, החזק והשימושי נקרא "גרמטה". זהו צמח רב שנתי, הגדל בחורף, נמצא בשיאו באביב ואז גם קוצרים אותו. בקיץ הוא בתרדמה.

זהו חומר מבריק שאינו ניתן לצביעה. הוא שימש לחלקים שאינם צבועים בסל, וכן לקליעת סלים שימושיים שאינם מעוטרים בצבע. השימוש בו נעשה לאחר פיצולו לשלוש רצועות דקות.  

כשרצו לקלוע סלים צבעוניים השתמשו בצמח אחר שנקרא אכרמה. זהו כנראה צמח ממשפחת הגומאיים. הוא דק יותר מהגרמטה ונצבע היטב. האכרמה הצבועה נקראת אללה. באכרמה השתמשו כשהיא מפוצלת לשניים.

בסלים רבים משולבים שני החומרים גם יחד. החלקים שאינם מקושטים נקלעים מגרמטה, ובחלקי הסל בהם נקלעות הדוגמאות הצבעוניות נעשה שימוש באללה.

שני הצמחים גדלו בהרים, והיה צורך ללכת ולאסוף אותם. באביב אספו מלאי לכל השנה. במקומות בהם הצמחים לא גדלו בקרבת מקום, היו הגברים מביאים אותם מרחוק עבור נשותיהם. היו גם ששתלו אותם בגינה הפרטית, אבל כנראה לא היה זה מנהג רווח.

 

הקליעה האתיופית בארץ

עבור נשים רבות הקליעה היתה חלק מהותי מחייהן, וגם לאחר המעבר לארץ הן רצו להמשיך בה. הפתרון הקל ביותר, היה להשתמש בעלי לולב או דקל למילוי, ובחוטים סינטטיים שונים לקליעה עצמה. פתרון זה קיבל עידוד הן במרכזי הקליטה והן בהתאגדויות שונות המנסות "לשמר" את מלאכות היד של הנשים לצרכי פרנסה.

לדעתי זהו פתרון גרוע, שכן אינו משמר את כל מיומנויות הקליעה, שחלקן הגדול קשור בעבודה עם הצמחים – איתורם, קטיפתם, ייבושם, הטיפול בהם, השמירה עליהם, הצביעה, וכן היכולת לעבוד בהם, תוך שימוש בכלי עבודה מיוחדים. העבודה בחוטים סינטטיים קלה הרבה יותר, ולכן בעצם מעלימה את המיומנויות החשובות האלה. כמו כן היא לא מאפשרת את התוספות הרוחביות, הנארגות אל תוך הסל, ובכך מעלימה טכניקה שלמה.

במעט הנסיונות שלי לעבודה עם נשים אתיופיות, ניסיתי למצוא חומר צמחי בארץ, שיוכל להיות מתאים לעבודתן. נראה שאפשר להשתמש במיני גומא הגדלים בארץ , אך לא מוכרים לי נסיונות רציניים שנעשו  בעניין זה בידי קולעות אתיופיות. בתור נסיון, הבאתי גבעולים של סמר לכמה קולעות. הן הצליחו להשתמש בו, אך התוצאה לא נראתה כמו הקליעה בגרמטה.

באחד מביקורי בגינה הקהילתית של האתיופים בבת ים, נאמר לי שהם מצאו את הגרמטה באחד הנחלים בגולן, והביאו אותו לגינתם בנסיון לגדלו. לצערי הגינה סבלה מוונדליזם ונהרסה, ואני לא יודעת מה עלה בגורל הגרמטה. כמו כן הצמח שלקחתי מהם לדוגמא אבד לי, ואינני יודעת להגדירו. במקומות אחרים נאמר לי כי הגרמטה לא היה צמח מים, כלומר – שהוא לא ממשפחת הגמאיים בכלל.

בשנת 2016 פגשתי קולעות אתיופיות שבחנו צמחי גומא שנתתי להן, והן חושבות כי יש אפשרות שיתאים לקליעה.

 

הפרוייקט

אני סבורה כי ניתן לאתר  בארץ צמחים שיתאימו לקליעה של הנשים האתיופיות, לגדלם, ולהשתמש בהם . אינני בטוחה כי הגרמטה עצמה גדלה כאן בר, אך ממה שאמרו לי בכמה מקומות על האפשרות שהיא מין של גומא, הדבר שווה חקירה. נאמר לי על כמה מקומות שאולי מצאו בהם גרמטה, והייתי רוצה לנסות ולבדוק את הדבר.

אם אכן יתגלה צמח שיתאים לקליעה, ננסה לגדל אותו –אצל מגדלים\ות פרטיים\ות  שיגלו עניין בדבר, ולתת שתילים לנשים האתיופיות שתהיינה מעוניינות בכך.

 

הפרוייקט הזה כרוך

א - באיתור צמחים מתאימים, לפי נסיוני, אך גם לפי מה שייאמר לי במרכזי הקליטה ובגינה הקהילתית בבת ים (אם עדיין קיימת ואצליח לאתר את מי שסיפר לי על כך)

ב- ביצירת קשר עם נשים אתיופיות אשר מעוניינות להמשיך ולקלוע בצמחים. התחלתי בנסיונות כאלה בעפולה, אך אני מעוניינת למצוא גם נשים המכירות את שיטת הקליעה המורכבת יותר. (הנשים בעפולה לא מכירות אותה)

 

לוח זמנים

למעשה התחלתי כבר, ואמשיך להתקדם לאיטי גם אם לא אקבל עזרה. עד ההתכנסות הקרובה אני מקווה כבר להיות אחרי נסיון ממשי יותר לקליעה בגמאיים שכבר איתרנו. אבל עזרה במימון הפרוייקט תהפוך את העניין מביקורים ספורים שלי אצל הקולעות האתיופיות ל"פרוייקט" שאני מחוייבת אליו, ותאפשר לי לתת צמחי קליעה לנשים נוספות, וכן לנסות ולאתר נשים המכירות את שיטת הקליעה המורכבת, ולחקור אותה., וגם את קליעת ה"גסה". כאמור - שיטה זו לא מיושמת בישראל כלל היום, כיוון שמי שקולעת היום עושה זאת בחוטים סינטטיים.

מכיוון שצמחי הגומא עשויים לגדול די מהר, יש אפשרות סבירה לסיים פרוייקט זה בתוך שנה, ובשנה הבאה כבר לנסות להעביר באבני דרך סדנא לקליעה אתיופית, בתקווה שניתן יהיה לעשות זאת בלווית קולעת אתיופית. אם איתור הצמחים ובדיקתם תתעכב - יכול להיות שזה יקרה רק בשנה שלאחר מכן. כמובן שיש גם אפשרות לכשלון, אך כיוון שכבר היו לנו נסיונות עם שני גמאיים שהנשים מעפולה חשבו שייתכן שיתאימו - יש סיכוי טוב להצלחה.

 

התקציב

התקציב העיקרי הדרוש הוא למימון נסיעות למרכזים של אתיופים, בהם עשוי להיות גם ידע וגם עניין. מדובר על צפת, איילת השחר ועפולה, שאינם רחוקים ממני, וכן על בת ים וקרית –גת, בהם יש גינות קהילתיות, שיש לי קשר איתם כבר. עם קבוצת הנשים בקרית גת יש לי יחסי עבודה קודמים, והן תשמחנה לשתף איתי פעולה בנושא.

היקף הפרוייקט יהיה על פי היקף התקציב. נסיונות הגידול של הצמחים ייעשו בהתנדבות על ידי ועל ידי החפצים\ות בכך, אבל יהיה עלי להביא להם את הצמחים, ולעקוב אחר גידולם.

אני מניחה שסכום מינימאלי, שיספיק לבדיקת גידולו של מין גומא אחד או שניים, נסיון לגדלו ולתתו לקולעות בעפולה יהיה 1500 ₪.

הכסף ישמש למימון נסיעות לאיסוף צמחי הגומא, להכנת גרעיני רבייה, או לקניית שתילים מוכנים במידה ומדובר במין תרבותי.

למימון נסיעות אל הנשים האתיופיות, ומתנות קטנות עבורן (כיוון שנתארח בבתיהן).

להרחבת הפרוייקט כך שיכלול נסיעות לבת ים ולקרית גת יידרש סכום גדול יותר, כיוון שאני גרה בצפון הארץ.


 

תוצאות המחקר וחשיבותן

אם יעלה בידינו להחזיר את הקליעה בצמחים לידי הנשים האתיופיות יהיה בכך לא רק משום שימור אמיתי של מורשת ושל מסורת הקליעה, של מיומנויות ההולכות ונעלמות, אלא גם ערך חברתי חשוב. הקליעה, כמו מלאכות יד אחרות, יכולה לשמש מעין גשר בין התרבויות, ולרכך את המעבר, הקשה והחד של העולות מאתיופיה לארץ. לא מדובר רק על העולות החדשות אלא גם ואולי בעיקר על העולות הותיקות, המתגעגעות בכל מאודן לקליעה. אם נצליח, הרי שבכינוס אבני דרך הבא, או בזה שאחריו (תלוי במידת הגידול של הצמחים ובכמותם)  נוכל להביא קולעת אתיופית, שתלמד את הקליעה בצמחים. מכיוון שהקליעה בתחליפים סינטטיים לא מעניינת אותי, וכפי שכתבתי – בעיני מחטיאה את המטרה, לא עשיתי נסיונות להפיץ קליעה זו, שכן מטרתי היא שימור מלאכות מסורתיות במידת האותנטיות הגדולה ביותר האפשרית.

עדכון יוני 2017:

התחלנו לבדוק אם ניתן לגדל גומא בעציצים. התחלנו עם שני מיני גומא - אחד תרבותי קטן, והשני - גומא ארוך שהוא מין בר. אנחנו מגדלים אותם בעציץ בתוך עציץ מלא מים במטרה לנסות לפתח דרך גידול שתתאים גם לכאלה שאין להן גינה, שזה לצערי המצב של הרבה מדי נשים אתיופיות ששוכנו בשיכונים עירוניים. 

עציץ אחד של המין התרבותי נתנו במתנה לאחת הנשים האתיופיות שפגשתי בעפולה, אשר הביעה עניין בקליעה בחומרים מקומיים.

נתתי לה גם גומא שאספתי בכנרת, כדי שתבדוק אם ניתן להשתמש בו. היא ניסתה אותו, ואמרה שלמרות שזהו לא ה"גרמטה" - הצמח ששימש באתיופיה, אלא יותר דומה ל"גיצ'ה" היא הצליחה לקלוע בו.

הגומא הזה במלוא אורכו בסתיו,אבל אני מקווה לצאת  ביחד איתה למסע איסוף בקרוב. יהיה בסדר גם בקיץ...

בדיווח הבא תהיינה גם תמונות.

 
TO     TOP