בקשה ראשונה  במיזם "שומרים על הגחלת":

הוגשה בינואר 2014.

ייצור נאדות מסורתי

מגישי הבקשה: יונית קריסטל ונמרוד איילי

 

 

 

נאדות מעור בהמה שימשו מאז ומעולם לאכסון ושינוע של נוזלים. לפני כניסת הפלסטיק לשימוש נרחב היו נאדות בגדלים שונים משמשים לשלל מטרות, החל מנשיאת מי שתיה וכלה בהעמסה של סחורות כשמן, חומץ ויין על בהמות. עד תחילת המאה העשרים היו נאדות כאלה נפוצים ביותר: בעיר שכם לבדה יוצרו לפני מלחמת העולם הראשונה לפחות 4000 נאדות בשנה, וכמות דומה בחברון (אביצור, 1976). למרבה הצער (מבחינת משמרי המלאכות, כמובן), זמינותם הגבוהה של חומרים פלסטיים זולים ופח גרמה לכך שמרבית בני דורנו לא ראו מעולם נאד בשימוש.

ההיעלמות של הנאדות מהנוף מלווה כמובן בהיעלמות הידע העתיק הכרוך בעיבודם ובהכנתם. למעשה, מכל סוגי ומיני הנאדות הרבים שהיו בשימוש לפני מאה שנה, היחיד שאנו יודעים בוודאות שעדיין נעשה בו שימוש באזורנו הוא נאד החביצה, ששמותיו הנפוצים בערבית הם שיכּווה וצִען  שמשמש בחרושת החלב של ספר המדבר והמדבר להפרדת השומן מהחלב המוחמץ. גם הנאד הזה נתון בסכנת היעלמות חמורה, כיוון שמרבית חובצי החמאה עברו כבר למכשירים חשמליים, וגם בקרב המיעוט שעדיין חובץ ידנית נפוצה יותר מחבצה קנויה עשויית פח.

אנחנו רוצים לשמר את הידע והמיומנות הדרושים להכנת נאד כל זמן שעדיין ניתן למצוא מישהי שעדיין יודעת איך לעשות זאת. בשנים האחרונות עלה בידינו לאתר שתי נשים זקנות באזורים שונים (דרום הר חברון ומצפה-רמון) שיודעות את המלאכה והסכימו ללמד אותנו חלקים ממנה. למדנו, אבל לא מספיק: המלאכה מורכבת למדי ואורכת זמן: צריך לדעת לפשוט את העור בשלמותו, למרוט ממנו את השיער, לעבד אותו בחומרים הנכונים ולתפור אותו כך שיהיה אטום לחלוטין. בניסיון לאסוף ידע רלוונטי אנו נתקלים באנשים שונים שמספקים הסברים שונים, לעיתים סותרים, ולפעמים פשוט משונים...לא עלה בידינו לראות מישהי המכינה את העור מראשית עד אחרית. בכוונתנו להשלים את המלאכה כל עוד יש מי שתלמד אותנו, ואנו זקוקים לעזרה בכך.

אנחנו רוצים ללמוד הכנת נאד מסוג  שיכּווה על בוריה. אנו מתמקדים בסוג הנאד הזה כיוון שאנחנו סבורים שהסיכוי לאתר נשים שיודעות להכינו גבוהים יחסית. אנחנו מקווים שמהכנת השיכווה נוכל להתקדם גם להכנת נאדות נשיאה (קירבּה), שעשויים להיות שימושיים גם לאוכלוסייה שלא עוסקת בחביצת חמאה באופן שגרתי.

 

 

 

איך?

צברנו כבר ידע לא מועט בתחום מהניסיונות שהוזכרו לעיל. מלבד זאת, יונית עוסקת מזה שנים רבות בשימור מלאכות קדומות שונות, ונמרוד עוסק בעיבוד עורות מסורתי, בכמה שיטות. לנמרוד יש כרגע גישה לעיזים שמתו, והוא יכול לפשוט את עורן. גורם זה מקל מאד על התהליך , וגם חוסך באופן משמעותי בתקציב, שכן איננו צריכים לשחוט את הבהמות במיוחד או לחכות לשחיטה. אנחנו יכולים להגיע אל המורה עם העור. מה שנותר לנו עכשיו: לאתר בעל/ת ידע ונסיון בקרבה סבירה למקום מגורינו (ננסה, בתור התחלה, בצפון בקעת הירדן), לשכנע אותם ללמד אותנו, לפשוט עור של עז ולבקר איתו אצל המורה הנבחרת מספר פעמים (4 לפחות) כדי ללמוד היטב את דרך המריטה, העיבוד והתפירה.

 

לו"ז

המטרה היא למצוא את המורה עד סוף חודש אפריל 2015, ולקבוע פגישות נוספות שיתפרשו על חודש עד חודשיים. אם הכול ילך כשורה, הנאד יהיה מוכן עד יולי 2015, והידע יהיה בידינו!

 

תקציב

סכום המינימום שאנו צריכים כדי לצאת לדרך הוא 3000 ₪. מדובר על כיסוי הוצאות בלבד – 2500-2000 ₪ נסיעות (להזכירכם: לפחות 4 נסיעות מיבנאל לבקעה וחזרה), ו-1000-500 ₪ מתנה או תשלום למורה. באופן אופטימלי היינו שואפים לכך שהסכום יכסה גם תשלום מינימלי על הזמן שנשקיע בכך – 2500 ₪ נוספים, למימון 12 ימי עבודה (4 ימים כפול 3 אנשים:יונית, נמרוד ועדו התורגמן לפי 200 ש"ח ליום עבודה), אבל גם בלי זה, ניגש למלאכה בשמחה – עד עכשיו הסתדרנו בלי עזרה בכלל.

לסיכום: כיסוי הוצאות: 3000 ₪, או מימון מלא: 5500 ₪.

 

תוצר

אנחנו מתחייבים לכתוב מאמר שיסקר בפירוט ובליווי תמונות את אופן הכנת השיכווה. כמו כן נערוך הרצאה אחת לפחות בנושא, שתכלול דוגמאות, ובשאיפה – גם קטעי וידאו שנצלם תוך כדי הלימוד (איננו יכולים להתחייב על הוידאו ועל איכותו, כי מניסיוננו – בדרך כלל לא פשוט כל כך לשכנע את המורה לשתף פעולה עם הצילום בלי לפגוע משמעותית באווירת הלימוד. בכל זאת, למען ההרצאה ולמען שמירת פרוטוקול הלמידה– נעשה מאמץ).

 

למידע נוסף על הנאדות ועל עיבוד החלב המסורתי הנה קישור למאמר של יונית

    http://www.old-crafts.co.il/kY

TO     TOP